אומרים שהנבואה ניתנה לטיפשים, בואו נתעלם מזה. כולנו כבר יודעים שעתיד העבודה הוא דיגיטלי, טכנולוגי ומשתנה בקצב מעריכי. הקורונה רק מאיצה את מגמות האוטומציה, הגלובליזציה שוחקת את השכר על העבודה ושאלות מורכבות עולות ביחס לעתיד העבודה. איפה מתחילה ונגמרת אחריות המדינה? התכנית של משרד העבודה היא הכשרות מקצועיות מאסיביות למאות אלפי מובטלים אולם מחקרים מוכיחים כי הכשרות בסדרי גודל פשוט לא מצליחות. מעבר לכך האם הדרך לקריירה משגשגת וחיים מאושרים עוברת בהסבות למקצועות נדרשים בלי קשר למוטיבציות של אנשים? מאידך נשאלת השאלה, מהי האחריות של העובד על עתידו הכלכלי? פה התשובה קצת יותר פשוטה, היא טמונה בפרואקטיביות של אנשים ליצור: (1) את הערך הכלכלי שלהם (2) את החיים שהם רוצים לחיות באמצעות פיתוח מיומנויות וכישורים שמתאימים לשוק העבודה החדש. 

האתגר הוא בהטיית ההווה (Present Bias), הנטייה של אנשים לרצות דברים בהווה מאשר בעתיד מאחר והתוצאה הצפויה בעתיד נתפסת כבעלת ערך מופחת מאשר התוצאה הנתפסת בהווה. הרווח המיידי שלי מאכילת קינוח עתיר קלוריות בזמן (מסוים) למשל כשיושבים עם חברים במסעדה, עולה על הרווח העתידי שלנו ברצון לרדת במשקל. דוגמא יותר קיצונית היא שימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה למרות הידיעה המובהקת שהתנהגות כזו עלולה לגרום לנו לעשות תאונה. בהקשר של תכנון העתיד המקצועי שלנו, הרווח המיידי שלנו מפאסיביות ושמירה על הסטטוס קוו בעידן של המהפכה התעשייתית הרביעית עולה על הרווח העתידי שלנו בשמירה על רלוונטיות בשוק התעסוקה החדש.

דחיינות (Procrastination), מוגדרת כדחייה של משימה במטרה להשיג השפעה חיובית לטווח קצר במחיר של ויתור על מטרות לטווח ארוך. מדובר בתופעה אנושית נפוצה שבה אדם דוחה לעתיד משימה שהוא אמור להתמקד בה עכשיו, בדרך כלל לטובת פעילות אחרת, יותר מהנה ופחות מאמצת ובשביל להתחיל לתכנן את העתיד צריך להתאמץ.

אחת הדרכים להתגבר על המכשול הפסיכולוגי היא לנסות לשאול את עצמכם, איך אני יכול/ה להיות מאושר/ת עכשיו וגם בעתיד? בסדרה של עשרה מפגשים אישיים אני מלווה אנשים שמבינים שהתקופה הנוכחית היא הזדמנות יוצאת דופן לעשות 'קפיצה קטנה לעתיד העבודה'. 

 המסע מתחיל בגילוי עצמי. בניסיון להבין מהו פער המוטיבציה בין מה שהצלחתי להשיג עד כה לבין הניסיון להבין איך ליצור את החיים שאני רוצה לחיות. אומנם רווח עכשווי ורווח עתידי עלולים לעיתים לעמוד בקונפליקט כי במצבים מסוימים נצטרך להתאמץ ולצאת מאזור הנוחות אבל יש בהחלט דרך להנות משני המצבים. כך או כך, ברור לכולם שדחיינות בתכנון הקריירה שלנו עלולה לעלות לנו בהפיכתנו ללא רלוונטיים לשוק העבודה החדש. בשלב השני ננסה להבין איפה המוטיבציה שלנו פוגשת את הכישורים שלנו ואיך כל זה משתלב עם מגמות ומקצועות בשוק העבודה העתידי.

כי משבר הקורונה והקצב האיטי שבו המשק מתנהל פיתחה אצלנו את המודעות והערנות לגבי העתיד ופינתה לנו קצת זמן להשקיע בפיתוח מיומנויות העתיד. אל תבזבזו את הזמן. מדובר במשאב יקר במיוחד.