מדוע ספרי עזרה עצמית אינם עוזרים? ומה ניתן ללמוד מספר פרוזה?

מנהלת בכירה היתה על הקו. היא סיפרה שאצלם בחברה לא פיטרו אף אחד. הקורונה לא השפיעה על 'השורה התחתונה' ולכן לא היתה סיבה לכך. החברה גם הקדימה את המתחרות שלה כשעברה תהליך דיגיטציה לפני כולם. בעוד החברה מוכנה לאתגרים של התקופה, "העובדים מאד מודאגים לגבי עתיד העבודה", אמרה. "הם מנסים לחשב מסלול מחדש ואני לגמרי מבינה". נזכרתי שכתבתי ב'עידן היוצרים' על הזמן הזה ועל הספקות הרבים שמתעוררים בלבבות של אנשים רבים. ספק מוליד ספק שמוליד שאלה שמולידה תהיה שמולידה זעקה וצורך בשינוי. המנהלת המשיכה, "העובדה ששום דבר אינו כפי שהיה גורמת להם לתחושת חוסר ודאות וזה ניכר במוטיבציה שלהם לעבודה. תוסיפי לזה את האתגר של ניהול מרחוק כשכולם עובדים מהבית". לא רציתי להפריע את שטף הדיבור שלה אז רק אמרתי שזה כל כך טבעי ושכל התנהגות אחרת היתה לגמרי לא הגיונית. אנשים יצטרכו לעבור את התהליך שרבים עוברים – הרס הפרדיגמות הישנות בעת שהפרדיגמות החדשות טרם נבנו. הרבה אנשים לא עשו זאת עד עכשיו, הם נאחזו בעולם הישן כי עדיין לא נזקקו להמציא את עצמם מחדש. האוטומציה, הדיגיטציה והגלובליזציה – עכשיו גם הקורונה שינתה את כל זה. היא הזמינה הרצאה.

בהרצאה אני מספרת על המחקר שלי בתחום עתיד העבודה. המחקר שהחל כשנתיים אחרי שעזבתי תפקיד בכיר בחברה תאגידית בינלאומית לטובת קריירה של יזמת עצמאית. על האופטימיות ששטפה אותי ב 2012 כשהאמנתי "שהכל אפשרי בעולם החדש" והתחלפה בתחושת מועקה כשהבנתי שנתיים לאחר מכן שזה לא הולך להיות כל כך קל ועד לנקודה בזמן במסע שלי שבה הכל התחיל להיות הרבה יותר ברור. על ההבנה שהנוסחה להצלחה בעולם העבודה החדש טמונה בחקר האני, בניסיון להרחיב את הסיפור שלי מעבר למקצוע שלי, בפרואקטיביות, בפיתוח הלוך רוח יזמי ובסט חדש של כישורים ומיומנויות רכות שכל אחד כמעט יכול לפתח - ממש כמו שריר. לצד תובנות ממחקרים מובילים בתחום אני תמיד מספרת על התהליך שעברתי כשכתבתי את 'עידן היוצרים'. על השאיפה לחיים מאוזנים ולאושר בעידן של תאוצות שגרמה לי להתחיל לכתוב מלכתחילה. בעוד ההרצאה סוקרת מחקרים חדשניים מתחום הכלכלה והפסיכולוגיה ומציעה פרקטיקה של חמישה צעדים לקראת עולם העבודה החדש, 'עידן היוצרים' הוא לא ספר לעזרה עצמית. אני לא חושבת שאפשר לעשות קיצורי דרך כדי להגיע לשינוי משמעותי. בשנים האחרונות אנשים רבים פיתחו ציניות כלפי ספרים שמציעים עזרה עצמית, אולי כי לרוב הם אינם מצליחים להניע לפעולה. הסיבה לכך אולי טמונה בפורמט שהוא טכני ומכיל הוראות הפעלה. הם אינם מרגשים. הספר שכתבתי הוא ספר פרוזה. השימוש בסטוריטלינג נועד לסייע לאנשים שנולדו במאה ה 20 ונגזר עליהם לחיות במאה ה 21 ללמוד מהמסע של נגה שהיא אמנם דמות בדיונית אבל היא גם השכנה בדלת ממול והסיפור שלה זה הסיפור של כמעט כולם. עידן היוצרים הוא סיפור מסע, התפקיד שלו לגשר בין מגדל השן לרחוב. (המסע של נגה מתחיל ברחובות תל אביב במפגשים עם יזמים). בין הדקדקנות האקדמית לנגישות ולכלים שמציעים ספרי העזרה העצמית. בסוף ההרצאה המנהלת הזמינה ספרים לכל העובדים במחלקה. חתמתי עליהם בשבוע שעבר. השילוב של הרצאה וספר פרוזה היא בעיני מודל היברידי ללמידה - הספר הוא מוצר משלים להרצאה. חוץ מזה זו הזדמנות לתמיכה בתרבות וביוצרים ישראלים ואם יודעים למהנף את זה נכון גם הזדמנות ל'מיתוג מעסיק'. הספרים החתומים הגיעו בתחילת השבוע לעובדים. 

אם אתם חושבים שהרצאה וספר יכולים לעזור לעובדים שלכם, שילחו לי אימייל. 

ואם קראתם את 'עידן היוצרים' ולמדתם משהו חדש אשמח אם תכתבו לי.