מדוע ספרי עזרה עצמית אינם עוזרים? ומה ניתן ללמוד מספר פרוזה?

October 22, 2020

מדוע ספרי עזרה עצמית אינם עוזרים? ומה ניתן ללמוד מספר פרוזה?

מנהלת בכירה היתה על הקו. היא סיפרה שאצלם בחברה לא פיטרו אף אחד. הקורונה לא השפיעה על 'השורה התחתונה' ולכן לא היתה סיבה לכך. החברה גם הקדימה את המתחרות שלה כשעברה תהליך דיגיטציה לפני כולם. בעוד החברה מוכנה לאתגרים של התקופה, "העובדים מאד מודאגים לגבי עתיד העבודה", אמרה. "הם מנסים לחשב מסלול מחדש ואני לגמרי מבינה". נזכרתי שכתבתי ב'עידן היוצרים' על הזמן הזה ועל הספקות הרבים שמתעוררים בלבבות של אנשים רבים. ספק מוליד ספק שמוליד שאלה שמולידה תהיה שמולידה זעקה וצורך בשינוי. המנהלת המשיכה, "העובדה ששום דבר אינו כפי שהיה גורמת להם לתחושת חוסר ודאות וזה ניכר במוטיבציה שלהם לעבודה. תוסיפי לזה את האתגר של ניהול מרחוק כשכולם עובדים מהבית". לא רציתי להפריע את שטף הדיבור שלה אז רק אמרתי שזה כל כך טבעי ושכל התנהגות אחרת היתה לגמרי לא הגיונית. אנשים יצטרכו לעבור את התהליך שרבים עוברים – הרס הפרדיגמות הישנות בעת שהפרדיגמות החדשות טרם נבנו. הרבה אנשים לא עשו זאת עד עכשיו, הם נאחזו בעולם הישן כי עדיין לא נזקקו להמציא את עצמם מחדש. האוטומציה, הדיגיטציה והגלובליזציה – עכשיו גם הקורונה שינתה את כל זה. היא הזמינה הרצאה.

בהרצאה אני מספרת על המחקר שלי בתחום עתיד העבודה. המחקר שהחל כשנתיים אחרי שעזבתי תפקיד בכיר בחברה תאגידית בינלאומית לטובת קריירה של יזמת עצמאית. על האופטימיות ששטפה אותי ב 2012 כשהאמנתי "שהכל אפשרי בעולם החדש" והתחלפה בתחושת מועקה כשהבנתי שנתיים לאחר מכן שזה לא הולך להיות כל כך קל ועד לנקודה בזמן במסע שלי שבה הכל התחיל להיות הרבה יותר ברור. על ההבנה שהנוסחה להצלחה בעולם העבודה החדש טמונה בחקר האני, בניסיון להרחיב את הסיפור שלי מעבר למקצוע שלי, בפרואקטיביות, בפיתוח הלוך רוח יזמי ובסט חדש של כישורים ומיומנויות רכות שכל אחד כמעט יכול לפתח - ממש כמו שריר. לצד תובנות ממחקרים מובילים בתחום אני תמיד מספרת על התהליך שעברתי כשכתבתי את 'עידן היוצרים'. על השאיפה לחיים מאוזנים ולאושר בעידן של תאוצות שגרמה לי להתחיל לכתוב מלכתחילה. בעוד ההרצאה סוקרת מחקרים חדשניים מתחום הכלכלה והפסיכולוגיה ומציעה פרקטיקה של חמישה צעדים לקראת עולם העבודה החדש, 'עידן היוצרים' הוא לא ספר לעזרה עצמית. אני לא חושבת שאפשר לעשות קיצורי דרך כדי להגיע לשינוי משמעותי. בשנים האחרונות אנשים רבים פיתחו ציניות כלפי ספרים שמציעים עזרה עצמית, אולי כי לרוב הם אינם מצליחים להניע לפעולה. הסיבה לכך אולי טמונה בפורמט שהוא טכני ומכיל הוראות הפעלה. הם אינם מרגשים. הספר שכתבתי הוא ספר פרוזה. השימוש בסטוריטלינג נועד לסייע לאנשים שנולדו במאה ה 20 ונגזר עליהם לחיות במאה ה 21 ללמוד מהמסע של נגה שהיא אמנם דמות בדיונית אבל היא גם השכנה בדלת ממול והסיפור שלה זה הסיפור של כמעט כולם. עידן היוצרים הוא סיפור מסע, התפקיד שלו לגשר בין מגדל השן לרחוב. (המסע של נגה מתחיל ברחובות תל אביב במפגשים עם יזמים). בין הדקדקנות האקדמית לנגישות ולכלים שמציעים ספרי העזרה העצמית. בסוף ההרצאה המנהלת הזמינה ספרים לכל העובדים במחלקה. חתמתי עליהם בשבוע שעבר. השילוב של הרצאה וספר פרוזה היא בעיני מודל היברידי ללמידה - הספר הוא מוצר משלים להרצאה. חוץ מזה זו הזדמנות לתמיכה בתרבות וביוצרים ישראלים ואם יודעים למהנף את זה נכון גם הזדמנות ל'מיתוג מעסיק'. הספרים החתומים הגיעו בתחילת השבוע לעובדים. 

אם אתם חושבים שהרצאה וספר יכולים לעזור לעובדים שלכם, שילחו לי אימייל. 

ואם קראתם את 'עידן היוצרים' ולמדתם משהו חדש אשמח אם תכתבו לי.

 

December 28, 2020
היברידי זה הנורמלי החדש - מחוברות, לכידות, פיריון בעבודה מהבית
October 26, 2020
כיצד ניתן לעבור לארבעה ימי עבודה
October 22, 2020
אין אריות כאלה - אין עבודות כאלה
October 22, 2020
מיהו חיוני? וכיצד להיות חיוניים במקום העבודה
October 22, 2020
אין אריות כאלה - אין עבודות כאלה
October 12, 2020
האם שפות מייצרות התנהגות כלכלית מכוונת לעתיד? עדויות ניסיוניות להשפעות סיבתיות
October 12, 2020
'מכושפים' - בידוד חברתי, בריאות נפשית, ודמוקרטיה בעידן שבו אנשים מכורים למסכים.
September 24, 2020
האם שפות מייצרות התנהגות כלכלית מכוונת לעתיד? עדויות ניסיוניות להשפעות סיבתיות
By my target September 20, 2020
אוטומציה נוכחת יותר ויותר בחיינו והופכת אותם ליעילים וחסכוניים יותר. החל מפחי אשפה, המתריעים על צורך בריקון, דרך חניונים עם הכוונות חכמות למקום חניה ריק ועד לאורות הבית ש"מרגישים" אם נכנס מישהו לחדר. איך כל זה משפיע על הקשר בין עבודה לפרנסה? Bernstein, A., & Raman, A. (2015)[4] הראו שעם הקדמה הטכנולוגית הקשר החיובי והחזק שהיה קיים בין עבודה לפרנסה הולך ונחלש. "הניתוק הגדול" הוא מונח שכלכלנים משתמשים בו כדי לתאר את הירידה בקשר הכלכלי בין התפוקה, שכר, משרות וצמיחת התוצר. ארבעת הגורמים הללו נהגו לנוע יחד באופן סביר. אך כפי שמראה המחקר, החל משנת 2000 הגידול בפריון העבודה "התנתק" מצמיחת העבודה. בעוד שפריון העבודה (יעילות הייצור של עובדים) עולה בהתמדה לנוכח גידול מלאי ההון והתפוקות עולות בהתאמה כמו גם הרווחים של חברות, בטווח הארוך השכר על העבודה לא עולה בהתאם. מצד אחד ההתפתחות הטכנולוגית מגדילה את האפשרויות הכלכליות ואיתה את ההכנסה יותר מהר מבעבר. הבעיה היא שעם התרחבות העוגה הכלכלית, חלק הולך וקטן מהציבור מצליח להנות ממנה. במילים אחרות, הצמיחה הכלכלית לא מחלחלת די הצורך לכל רבדי החברה. דוח של ארגון המדינות המתועשות OECD Economic Surveys: Israel© OECD 2018 Surveys (גרף 24 עמוד 38 ), [5], מצא כי ישראל נמצאת בראש הרשימה של שיעור העובדים שמרווחים שכר עבודה נמוך. שכר נמוך מוגדר פחות משני שליש מהשכר החציוני. 2.2 הכשרות מחדש לאנשים שאיבדו את מקום עבודתם – האם זה מספיק? השינוי המהיר אינו מאפשר לנו לחזות בצורה מיטבית את מקצועות העתיד ולא ברור באילו הסבות מקצועיות כדאי למדינה להשקיע. למרות שתוכניות הכשרה הן חשובות להשבחת התעסוקה, ההיסטוריה מלמדת כי ההצלחה היא חלקית בלבד. כך למשל עולה מניתוח הנתונים של תוכנית סיוע הסחר (TAA)[6], תוכנית פדרלית לעובדי ייצור שנעקרו מעיסוקם, נמצא שרק כ -37% ממשתתפי התוכנית עבדו בתחומי העבודה שאומצו עבורם. הסבה של אוכלוסייה על פני מגוון רחב של תעשיות אינה מציאותית ולא מסוגלת לפתור בעיות של עקירה המונית כתוצאה מפיתוח מסיבי של טכנולוגיות חדשות. הניסיון מצביע על כך שלא די בתוכניות הסבה בקנה מידה גדול בתקופות של שינויים טכנולוגיים גדולים ומואצים (Crain's (Detroit Business [7].
More Posts