האם שפות מייצרות התנהגות כלכלית מכוונת לעתיד? עדויות ניסיוניות להשפעות סיבתיות

בניסיון להעמיק את המחקר שלי בתחום עתיד העבודה ולנסות לעזור לאנשים לתכנן את העתיד הכלכלי שלהם (תכנון קריירה) בכלל ואת חשיבות החסכון הכספי בפרט נוכח שינויים בשוק העבודה החדש, נתקלתי במחקר שמצליח להוכיח כיצד שפות מייצרות התנהגות כלכלית מוכוונת לעתיד. אנסה להסביר את הקשר בין שפה והתנהגות באמצעות סרט הקולנוע הדרמטי-קומי 'המופע של טרומן' (באנגלית: The Truman Show). הסרט עוקב אחרי טרומן ברבנק, תינוק אשר אומץ באופן רשמי על ידי תאגיד טלוויזיה ותקשורת וגדל בעיר בדיונית בשם "סיהייבן". כל התושבים מלבד טרומן הם שחקנים וניצבים בסדרה שמצולמת באולפן ומתעדת את חייו של טרומן באמצעות 5,000 מצלמות נסתרות ומשודרת 24 שעות ביממה. טרומן אינו מודע לעובדת היותו מצולם ונצפה בתוכנית טלוויזיה על חייו שמשודרת ברחבי העולם. באחת מהסצנות בסרט נשאל כריסטוף הבימאי והיוצר של 'המופע', "איך יתכן שטרומן מעולם לא התקרב לגילוי טבעו של העולם שבו הוא חי עד עכשיו?". "זה פשוט מאוד", עונה הבימאי, "אנחנו מקבלים את המציאות כפי שמציגים לנו אותה". הסצנה הזו בסרט הזכירה לי את המשפט "שפה יוצרת מציאות". וכאמור, לעתים קרובות שפה היא מערכת לשונית 'חוצבת מציאות'. 

מחקר חדש ומעניין בנושא 'שפות והתנהגות כלכלית מוכוונת עתיד - עדויות ניסיוניות להשפעות סיבתיות", התפרסם מוקדם יותר השנה על ידי החוקרים איירס, כץ ורגב. המאמר, מתאר את המחקר שלהם שמצליח להוכיח קשר סיבתי בין קידוד זמן בשפה למחשבה ובאופן ספציפי על בחירות כלכליות מוכוונת עתיד.   

שפות נבדלות זו מזו בדרכים רבות לרבות באופן שבו הן מקודדות זמן. בחלק מהשפות, כמו גרמנית, מנדרינית והולנדית משתמשים באותו זמן דקדוקי להווה ולעתיד. המונח האקדמי לשפות הללו נקרא Weak Future Time Languages. בשפות אחרות לעומת זאת, כמו אנגלית, צרפתית, עברית והינדית זמני ההווה והעתיד מובחנים ונבדלים זה מזה. בשפה האקדמית נתאר את השפות הללו כשפות בעלות קידוד זמן עתיד חזק ובאנגלית, Strong Future Time Reference Languages. בספרות האקדמית נמצא מתאם בין מאפיינים לשוניים ומבנים דקדוקיים של שפות לבין עמדות, העדפות והתנהגויות של אנשים. כך, למשל, דוברי שפות שונות מעבדים באופן שונה צבעים, בוחרים באופן שונה אלטרנטיבות כלכליות הנוגעות לעתיד ומתנהגים באופן שונה בכל הנוגע להחלטות ובחירות מגדריות. (Chen 2013, Davis and Reynolds 2018, Gay et al. 2013, Jakiela and Ozier 2018, Mavisakalyan 2015, Prewitt-Freilino et al. 2012). 

מאמרים שמבוססים על סקרים מראים כי דוברי שפות אשר אינן מבחינות דקדוקית בין זמן עתיד לזמן הווה נוטים יותר להראות התנהגות מוכוונת עתיד. דוברי שפות אלו חוסכים יותר, מצליחים לפרוש לפנסיה עשירים יותר, מעשנים פחות, מקיימים יחסי מין בטוחים יותר, סובלים פחות מהשמנת יתר ודואגים יותר לסביבה (Chen 2013, Mavisakalyan 2016). הסבר אפשרי לתופעה זו הוא שבשפות שבהן אין הבחנה בין זמן עתיד לזמן הווה, פעולות הקשורות בעתיד מדוברות בזמן הווה ולכן עבור דוברי שפות אלו העתיד נתפש קרוב יותר. לפיכך, דוברי שפות אלה עשויים להעריך אירועים עתידיים יותר מאשר דוברי שפות שבהם ההווה והעתיד מובחנים באופן ברור יותר. הסבר חלופי, שהועלה כביקורת למתאם זה הוא שהבדלים תרבותיים הם אילו הגורמים להבדלים התנהגותיים ולכן סביר כי ימצא מתאם בין דוברי אותה שפה לבין העדפות כלכליות הקשורות בעתיד שכן השפות שאנו מדברים משקפות את התרבויות בהן אנו חיים (רוברטס ואח' 2015).

שאלת המחקר בניסוי החדש של איירס, כץ ורגב, מבקשת לברר האם קיים קשר סיבתי בין השפה בה מוצגת הבחירה הכלכלית הקשורה בעתיד לבין התנהגות הפרט (הבחירה הכלכלית בפועל). והאם אנשים (עם רקע תרבותי דומה) נוטים לקבל החלטות שונות מבחינה כלכלית כאשר השפה בה פונים אליהם מקודדות בזמן עתיד חלש (שפה שאינה מבחינה בין הווה לעתיד) לעומת דוברי שפות בעלות קידוד זמן עתיד חזק. להערכת החוקרים, בדומה לממצאים בספרות, פרטים יטו להפחית באופן מתון יותר תגמולים כלכליים עתידיים כאשר פונים אליהם בשפה אשר אינה מבחינה בין הווה לעתיד כיוון שהעתיד נתפש אצלם כקרוב יותר. 

האתגר הגדול בהוכחת סיבתיות הוא בידוד ההשפעות התרבותיות מהשפעת השפה כך שניתן יהיה להראות ששפות מעצבות את האופן בו אנו תופסים את העולם ולשלול את האפשרות שההבדלים בהתנהגות נגרמו בשל הבדלים תרבותיים. במטרה לבחון סיבתיות זו, תוך החזקת המשתנה התרבותי קבוע (מדינת מוצא), עיצבו החוקרים ניסוי מעבדה שכלל משתתפים דו-לשוניים, דוברי שתי שפות ברמת שפת אם. כל משתתף שלט בשתי שפות האחת מבחינה בין הווה לעתיד בעוד השפה השנייה בה הוא שולט אינה מבחינה בין זמן הווה ועתיד. השפות בהם שלטו משתתפי הניסוי היו: אנגלית, צרפתית, הינדית וספרדית, שפות שבהן קידוד זמן עתיד חזק והולנדית, גרמנית ומנדרינית, שפות שבהן זמן קידוד הזמן חלש.   

משתתפי הניסוי הוקצו רנדומלית לאחת משתי קבוצות בהן הוצגו בפניהם בחירות כלכליות בשפה עם קידוד זמן עתיד חזק או עם קידוד זמן עתיד חלש. החוקרים השוו בין -12 זוגות שפה בהם שפה אחת משתמשת באותו זמן דקדוקי להווה ולעתיד (Weak FTR Languages) ולשנייה יש ייחוס זמן עתידי חזק (Strong FTR Languages).

הנחקרים נתבקשו לענות על שאלות בינאריות שבדקו את התנהגותם הכלכלית ביחס לעתיד. באופן ספציפי הם נשאלו אם ברצונם לקבל סכום כסף מסוים מוקדם יותר (היום), או סכום כסף גדול יותר בהמשך (בשבוע שלאחר מכן), מדידה זו מכונה בספרות "הטיית ההווה" בו מודדים את הפרמטר β מקדם המעיד על מידת הפחתת השווי הכלכלי של תגמולים עתידיים ביחס להווה. בכדי לבסס את השערתם החוקרים ערכו מבחנים סטטיסטיים, בין היתר, בתוך קבוצות בעלות רקע תרבותי דומה כאשר הפרמטר המבחין בינם הוא השפה בה נשאלו הנחקרים. 

המחקר הצליח להוכיח שכאשר פונים לאנשים, בעלי רקע תרבותי דומה, בשפה שאינה מבדילה מבחינה דקדוקית בין ההווה לעתיד (Weak Future Time Reference Language), פניה זו מעוררת תהליכי עיבוד ותפישה כי העתיד "מעבר לפינה" ולפיכך, כאשר פונים לאנשים בשפה אשר אינה מבחינה דקדוקית בין ההווה והעתיד, פניה זו מעוררת תפישת עתיד קרוב יותר ומקדם הפחתה (β) מתון יותר, עניין שמעודד התנהגות מוכוונת עתיד, כמו למשל חיסכון, תכנון קריירה ועוד. המחקר הנוכחי תורם לדיון רב השנים בכך שהוא מספק ראיות להשפעה סיבתית של קידוד הזמן בשפה המדוברת על הבחירות הכלכליות של אנשים. כלומר, תוצאות המחקר הוכיחו שקידוד הזמן בשפה לא רק משקף מציאות אלא גורם להבדלים בהתנהגויות ובחירות כלכליות מכוונות לעתיד; 

החדשנות בניסוי הנוכחי שהוא מצליח להוכיח קשר סיבתי בין שפה לבחירות כלכליות (ולא רק מתאם), תוך נטרול השפעות תרבותיות ומקדם אותנו צעד נוסף בשאלת הביצה והתרנגולת האם שפה משקפת מציאות או יוצרת מציאות?. 

ממצאי מחקר זה מראים שבאמצעות כלים התנהגותיים (השפה בה מוצגת בחירה כלכלית) ניתן להשפיע על בחירות של אנשים ולכוון אותם לעבר בחירה רציונלית יותר שממקסמת את התועלת הכלכלית שלהם. כלי זה יכול לשמש את קובעי המדיניות בניסוח אפשרויות בחירה הנוגעות לעתיד תוך מתן "דחיפה קלה" בכיוון הרצוי דרך שליטה בשפה בה מוצגת הבחירה. טרם קריאת המאמר האינטואיציה שלי העריכה בדיוק את ההפך, הערכתי כי שפות המבחינות בין זמן הווה לעתיד ואשר נותנות "מקום של כבוד לעתיד" יובילו לבחירות כלכליות טובות יותר בכל הנוגע לעתיד. מחקר זה מראה פעם נוספת כי לעיתים רבות מדי המציאות שונה באופן מהותי מהתפישה האינטואיטיבית ומדגישה את חשיבותם של מחקרים אמפיריים. זאת ועוד מחקר זה מעלה שאלת המשך, האם ייתכן שגם בשפות בהן קיימת הבחנה מלאה בין הווה לעתיד הצגתן של חלופות כלכליות או בחירות הנוגעות לעתיד בזמן הווה תוביל את הפרטים לקבל החלטות רציונליות יותר?.  

אז מדוע היה חשוב לי לשתף אתכם במחקר הזה? עברית כידוע היא שפה עם קידוד זמן חזק, שפה שמבחינה דקדוקית בין זמן עתיד לזמן הווה. כדוברי עברית אם כך, העתיד נתפש על ידינו כרחוק ולכן הנטייה ההתנהגותית שלנו בתכנון העתיד הכלכלי שלנו נוטה להיות נמוכה. בעידן של תאוצות (גלובליזציה ואוטומציה), השינויים בשוק העבודה מתרחשים מהר יותר, אם תוסיפו לזה את מגבלות המוח האנושי בהבנת גודל השיבוש הטכנולוגי, תבינו עד כמה חשוב לנו לקחת אחריות על הקריירה שלנו ועל החיסכון הכספי. התקווה היא שהטור הזה יזכיר לנו להתחיל לתכנן את הקריירה שלנו ולנסות לחסוך קצת היום בשביל מחר.