Bernstein, A., & Raman, A. (2015)[4] הראו שעם הקדמה הטכנולוגית הקשר החיובי והחזק שהיה קיים בין עבודה לפרנסה הולך ונחלש. "הניתוק הגדול" הוא מונח שכלכלנים משתמשים בו כדי לתאר את הירידה בקשר הכלכלי בין התפוקה, שכר, משרות וצמיחת התוצר. ארבעת הגורמים הללו נהגו לנוע יחד באופן סביר. אך כפי שמראה המחקר, החל משנת 2000 הגידול בפריון העבודה "התנתק" מצמיחת העבודה. בעוד שפריון העבודה (יעילות הייצור של עובדים) עולה בהתמדה לנוכח גידול מלאי ההון והתפוקות עולות בהתאמה כמו גם הרווחים של חברות, בטווח הארוך השכר על העבודה לא עולה בהתאם. מצד אחד ההתפתחות הטכנולוגית מגדילה את האפשרויות הכלכליות ואיתה את ההכנסה יותר מהר מבעבר. הבעיה היא שעם התרחבות העוגה הכלכלית, חלק הולך וקטן מהציבור מצליח להנות ממנה. במילים אחרות, הצמיחה הכלכלית לא מחלחלת די הצורך לכל רבדי החברה.

דוח של ארגון המדינות המתועשות OECD Economic Surveys: Israel© OECD 2018 Surveys (גרף 24 עמוד 38 ), [5], מצא כי ישראל נמצאת בראש הרשימה של שיעור העובדים שמרווחים שכר עבודה נמוך. שכר נמוך מוגדר פחות משני שליש מהשכר החציוני.

2.2 הכשרות מחדש לאנשים שאיבדו את מקום עבודתם – האם זה מספיק?  

השינוי המהיר אינו מאפשר לנו לחזות בצורה מיטבית את מקצועות העתיד ולא ברור באילו הסבות מקצועיות כדאי למדינה להשקיע. למרות שתוכניות הכשרה הן חשובות להשבחת התעסוקה, ההיסטוריה מלמדת כי ההצלחה היא חלקית בלבד. כך למשל עולה מניתוח הנתונים של תוכנית סיוע הסחר (TAA)[6], תוכנית פדרלית לעובדי ייצור שנעקרו מעיסוקם, נמצא שרק כ -37% ממשתתפי התוכנית עבדו בתחומי העבודה שאומצו עבורם. 

הסבה של אוכלוסייה על פני מגוון רחב של תעשיות אינה מציאותית ולא מסוגלת לפתור בעיות של עקירה המונית כתוצאה מפיתוח מסיבי של טכנולוגיות חדשות. הניסיון מצביע על כך שלא די בתוכניות הסבה בקנה מידה גדול בתקופות של שינויים טכנולוגיים גדולים ומואצים (Crain's (Detroit Business [7].